החלטה בתיק ב"ש 91799/05

ע"פ המפורט בעובדות כתב האישום, המתלונן, בן זוגה של המתלוננת, עבד בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בחברת אבטחה ושימש כמאבטח. במסגרת עיסוקו החזיק המתלונן אקדח מסוג ברטה השייך למעסיקיו. המשיבה שהיינה מכורה לסמים, נטלה האקדח ללא ידיעת המתלונן, ומכרה אותו בתמורה לסמים.

2.         ב"כ המשיבה, עו"ד פלישמן, לא חלק על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית הקושרת את המשיבה למיוחס לה בכתב האישום, ועתר לשחרור מרשתו לחלופת מעצר, עובר לטיעוני ב"כ המשיבה לעניין החלופה. האחרון הדגיש בטיעוניו כי המדובר בעבירה שבוצעה ע"י המשיבה על רקע התמכרותה לסמים, וכי כל מאודה מנטילת הנשק ומכירתו הינו לצורך שבירת "הקריז" והידרשותה לסם.

ב"כ המשיבה הפנה לאסופת פסיקה, בין היתר בעבירות חמורות מאלה המיוחסת למשיבה נשוא בקשת מעצר זו, והצביע על השיקולים לשחרור נאשמים בשלבי ביניים לצורכי טיפול וגמילה מסמים - ככל שהמדובר בנאשמים מכורים לסמים. עוד ציין, כי למשיבה הרשעה פלילית אחת משנת 02, וסופו של דבר עתר לקבלת תסקיר מעצר אודות  המשיבה.

3.         ב"כ המבקשת, עו"ד אניס, ציינה בטיעוניה כי נסיבות ביצוע העבירה, נטילת הנשק ומכירתו, ונכונותה לעשות הכל לצורך השגת סם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהודעותיה של המשיבה, מצביעים על מסוכנות ממשית ורבה לשלום הציבור במידה וזו תשוחרר לחלופת מעצר. עוד ציינה ב"כ המבקשת, כי ע"פ ההלכה הרווחת בביהמ"ש העליון, שלב המעצר אינו השלב לתחילת טיפול וגמילה, אלא לאחר סיום המשפט.

4.         דיון בבקשה

א.  כאמור נוכח העובדה כי ב"כ המשיבה הסכים לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית, הרי שמתייתר הצורך לבחון את חומר החקירה בשלב זה, ומשכך הריני לקבוע קיומן של ראיות לכאורה הקושרות את המשיבה לביצוע המעשים המיוחסים לה, כפי שאלה באים לידי ביטוי בעובדות כתב האישום.

ב.  משקבעתי קיומן של ראיות לכאורה, הרי שקיימת גם עילת מעצר ע"פ דין, שהרי חזקה היא שהמבצע עבירות כגון דא מסוכן לציבור. כאמור אין חולק על כך כי נטילת נשק ללא רשות ומכירתו לאחר שלא כדין לצורך סיפוק צרכים כאלה או אחרים, מצביעים על מסוכנות ותעוזה רבה. מכאן, ומשקבעתי גם כי העבירות שבוצעו ע"י המשיבה מקימות חזקת מסוכנות, על ביהמ"ש לבחון האם ניתן להשיג במקרה זה את מטרת המעצר ע"י חלופה ראויה.

ג.        ביהמ"ש מחוייב, הן על פי הוראות חוק המעצרים, והן על פי ההלכה בביהמ"ש העליון, לבחון בכל מקרה ומקרה אפשרות של שיחרור הנאשם לחלופת מעצר, אם יש בחלופה זו כדי להשיג את מטרת המעצר ולאיין את המשך המסוכנות הנשקפת מאותו נאשם, והכל תוך מתן משקל רב לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ובצורך להגביל במידת האפשר את השימוש בסנקציה מרחיקת הלכת של מעצר מאחורי סורג ובריח. כאמור חובת האיזון בין שני האינטרסים, מחד גיסא לשמור על ביטחון הציבור ושלומו, ומאידך גיסא לצמצם ככל הניתן את האפשרות לפגיעה בחירותו של הנאשם נדרשת לאור העובדה כי המדובר בשלב ביניים בו טרם הוכרעה הכף לזכות מי מהצדדים, ומשכך, ועל מנת להימנע מהטלת סנקציה "על חשבון" העונש שייקבע ע"י המותב הדן בתיק העיקרי ביהמ"ש ינהג במשנה זהירות שעה שהוא נדרש בין שני האינטרסים האמורים.

ד.      בבואי לבחון את סוגיית החלופה, לעניינה של משיבה זו, שקלתי את הנסיבות המקילות עמה כפי שאלה פורטו ע"י בא כוחה, בראש ובראשונה, העובדה כי המדובר "בנרקומנית" שכל מאודה מביצוע העבירות המיוחסות לה היה השגת סמים על מנת לרצות את גופה ולשבור את "הקריז" שהיה לה בעת הרלוונטית לביצוע העבירה, כמו כן עברה הפלילי של זו אינו מכביד ומסתכם בהרשעה אחת משנת 2002 באירוע משנת 2001 בגין תקיפה והפרעה לשוטר  בעת מילוי תפקידו.

יחד עם זאת, ואל מול הנסיבות המטות את הכף לזכותה של המשיבה, אין ביהמ"ש יכול הוא להתעלם מהעבירה החמורה אותה ביצעה המשיבה, ולצרוך כך אציין, כי אין החומרה מהמעשים משתקפת רק מטיב העבירות, בלא להמעיט מחומרתן של אלה, אלא גם מהרקע לביצוע אותן עבירות, כאשר ע"פ העולה מהודעותיה של המשיבה במשטרה מיום 20.5.05, העבירות בוצעו על רקע היותה של זו "בקריז". המשיבה לא חששה מלפגוע בבן זוגה ע"י נטילת הנשק המופקד בידיו לצורך עבודתו, מכאן נלמד כי מסוכנותה של זו באה לידי ביטוי ככל שהיא נמצאת "בקריז" ואין דבר שיכול לעמוד מול רצונה להשיג מספר מנות סם "בשביל לשבור קריז".

ה.      ב"כ המשיבה עתר בפני להורות על קבלת תסקיר שירות מבחן, לצורך בחינת מסוכנותה של המשיבה, כמו גם לצורך בחינת החלופה המוצעת על ידה. כמו כן, ב"כ המשיבה הפנה להחלטתיו של ביהמ"ש העליון, בין היתר, להחלטתו של כב' השופט טירקל בפרשית "בוזגלו" בבש"פ 4839/03, בה הורה ביהמ"ש העליון על קבלת תסקיר מעצר משירות המבחן לצורך בחינת קבלתו של הנאשם דשם לקהילה טיפולית כמו גם סיכויי שיקומו, תוך שהוא סוטה מן הכלל הנוהג בביהמ"ש העליון, בראשותה של כב' השופטת בייניש, לפיו: אין ביהמ"ש משחרר נאשם מן המעצר, כדי לאפשר לו להתחיל תהליך גמילה, העיתוי המתאים לתהליך האמור הוא לאחר סיומו של המשפט ובמסגרת קביעת העונש שייגזר. רק בנסיבות מיוחדות ובמקרים יוצאי דופן ראוי כי ביהמ"ש יחרוג מכלל זה (בש"פ 9276/02 מחאג'נה יאסר נ' מ"י ).

ו.        בבואי לשקול הגשת תסקיר מעצר אודות המשיבה, נתתי דעתי להלכת ביהמ"ש העליון, לפיה רק נסיבות מיוחדות ומקרים יוצאי דופן יצדיקו  חריגה מהכלל הקובע לגבי העיתוי בתחילת טיפול והליך גמילה, ככל שהמדובר בנאשם המכור לסמים ורצונו להיגמל. לענייננו, התרשמתי בין היתר גם מדבריה הישירים של המשיבה, לפיהם היא הביעה חרטה על מעשיה, עוד הסבירה כי "נפלה עמוק" בסמים, וכי רצונה להיגמל ולחזור למשפחתה, לביתה ולאמה. התרשמתי מכנות דבריה של המשיבה.

ז.       אכן, התרשמתי לחיוב מכנות דבריה של המשיבה, אך עדיין עם כל ההבנה וההתחשבות, אין בדברים אלה בלבד כדי להביא את ביהמ"ש לידי הכרעה כי המדובר בנסיבות הנמנות על אותן נסיבות מיוחדות ויוצאי דופן המצדיקות שחרור המשיבה לחלופה של קהילה טיפולית לצורך גמילה עוד בשלב זה של הדיון, כאשר היא לא החלה בהליכי גמילה טרם מעצרה.

ח.      יכול והייתי נכון לשקול שחרור המשיבה לחלופה כאמור אילו היה מדובר בתיק גדול ופרשיה סבוכה שאז היה ניתן לצפות התארכותם של ההליכים בתיק העיקרי עד למתן הכרעת דין, אך דומה, לאור הודעותיה של המשיבה במשטרה, כי היא מודה בכל המיוחס לה בכתב האישום באופן מלא, מכאן הרי צפוי כי ההליכים בתיק העיקרי לא יתארכו, כאשר ב"כ המשיבה יהיה רשאי, בשלב הטיעונים לעונש, לטעון כל טענה לעניין הצורך בשליחת המשיבה לטיפול וגמילה.

5.   אשר על כן, ולאור כל המפורט לעיל, מצאתי לדחות בקשת בא כוח המשיבה לקבלת תסקיר

      מעצר, והליך גמילה ראוי שייבחן במסגרת העונש ולא בשלב המעצר, ולפיכך אני מורה על

      מעצרה של המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים נגדה  בת.פ.40157/05  ( מחוזי-ת"א).

ניתנה היום, 7.6.05 יום שלישי, במעמד הצדדים.

כבוב חאלד, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: